כל המאמרים

בהפטרתנו (מל"א ב) מלמד דוד, בתור דגם אולטימטיבי של המלכות האידאלית, את שלמה בנו את יסודות ניהול הממלכה כראוי. היסודות

שלש השקפות שונות זו מזו מוסר יוסף לאחיו כשהוא בא לשפוט את מעשה המכירה. האחת מאשימה את האחים באחריות לנעשה:

ההפטרה פותחת בשיבת השכינה לציון ובהשלכותיה על האנושות: "רוני ושמחי בת ציון, כי הנני בא ושכנתי בתוכך נאום ה'. ונלוו

מצד אחד השתמש יעקב אבינו בטיעון "הבוא נבוא אני ואמך ואחיך להשתחוות לך ארצה", בתור ראיה לביטול חלומו של יוסף,

לימדונו רבותינו (איכה רבה ב, יג) על פסוק מהפטרת פרשתנו: אם יאמר לך אדם: 'יש חכמה בגוים', תאמן. הדא הוא

יעקב אבינו ברח מארץ ישראל על רקע טענתו של עשו שגניבת הברכה ממנו מחייבת את יעקב מיתה. עשו מציג את

מפתיעים הם דברי הגר"א (ליקוטים בסוף ס' סערת אליהו) על הפסוקים הראשונים בהפטרה (מלאכי א, ב-ג): "הלוא אח עשו ליעקב

"ואשביעך בה' א-לוהי השמים וא-לוהי הארץ אשר לא תקח אשה לבני מבנות הכנעני אשר אני יושב בקרבו". כשאברהם מתאר את

פרעה החוטף את שרה אמנו בפרשה, מוּנַע על ידי שיקולים שונים. הצד הפשוט הוא שפרעה שטוף זימה ככל מצרים, מוּנַע

בפרשתנו נכרתה ברית כללית עם האנושות לקיים שבע מצוות. אלא שלמרבה הפלא הופרה ברית זו. נאמר בתלמוד:   (בבא קמא

בפרשת בראשית מתארת לנו התורה את בריאת העולם. הבריאה אמורה להיות גילוי המודיע לנו את רבש"ע. אבל אנו רואים במציאות