מידות הראיה / אמונה

(מתוך הסדרה "מידות הראיה" בערוץ מאיר, בעריכת ר' אברהם כליפא, נשלח בשבועון "עמותת אורים" – בראשית תש"פ)

אמונה איננה חוויה דתית. חוקרי הפנומנולוגיה וסוציולוגים חקרו מה טיבה של חוויה זו, שחווים הדתיים. קירקגור אפילו כתב ספר בנידון – "היראה והחרדה". חוויה דתית היא ניסיון של האדם להגיע עד הא-לוהות, ואף לייצר לעצמו אלוה. זוהי תנועה נפשית מלמטה למעלה. אם נחפש במקורותיה של היהדות, שיש לה היסטוריה ארוכה של "דתיות", אנו מוצאים בפרשת כי-תשא יחס שלילי מאוד למושג החוויה הדתית: ”קום עשה לנו אלהים“ (שמות לב, א).

הנבואה הינה ההיפך: אין היא מתחילה מן האדם, אלא היא פנייה של הבורא אל האדם. פסקל אמר: "הנבואה היא המצב שבו האדם מדבר מתוך ודאות על א-להים". זו אכן הגדרתה של העבודה הזרה, אך באמת, הנבואה היא מצב שבו א-להים מדבר מתוך ודאות על האדם.

נאמר במשנה (ברכות ה, א): ”חסידים ראשונים היו שוהים שעה אחת ומתפללים, כדי שיכוונו את ליבם למקום“. התלמוד מתלבט מה תוכן הכנה זו בהביאו חמש דעות שונות, ומכריע שהחוויה שמתוכה האדם ניגש להתפלל היא שמחה ויראה כאחד. שתי מידות אלו הינן מידות שקיימות אצל כל אדם, וכאשר ממזגים אותן, אפשר לפנות אל הבורא.

כמו-כן, קיימת היום בעולם מחשבה לפיה יש לאדם הדתי סוג מסוים של חשיבה. המצאה נוצרית אירופאית זו, המכונה בשם 'homo religious', סבורה שמאחר ויש בעולם אנשים שלוקים בחולי הדתיות – צריך להתחשב בהם ובמחלתם, וכמו שיש להתחשב באדם חולה סכרת ולא לתת לו דברים מתוקים, או כמו שיש לדאוג עבור אנשים נכים להנגשה למשרדי הממשלה ולמסעדות – כך יש לדאוג לדתיים המסכנים. לשם-כך, קיימת בארץ-ישראל "מחלקה לסיפוק צרכי דת" בהסתדרות העובדים.

הטענה שישנן שאלות שאין האדם הדתי שואל את עצמו, פוטרת את שאר בני האדם מלהתמודד עם התוכן של הדת והשאלות שהיא מעלה. לפי האמת, אותן השאלות ששואל האדם החילוני את עצמו, שואל גם האדם הדתי את עצמו, וגם נותן את אותו סוג תשובות.

יתרה מזו, אדם האומר שישנן שאלות שאותן הוא לא שואל, זהו סימן שכבר עכשיו הוא לא מאמין. פעם הגיע יהודי לרש"ר הירש, ואמר לו שהוא כותב דוקטורט לפילוסופיה, ודן בשאלות שהוא חושש שאם הוא יברר אותן עד תום, הוא יגיע לכפירה. ענה לו הרש"ר הירש שעליו להמשיך במלאכתו, אחרת הוא לעולם יישאר בספק, בעוד שאם הוא יברר עד הסוף, יתכן שיגיע גם לאמונה.

ולכן, כיון שהאדם מאמין, הוא יכול להקשות את כל הקושיות. ומי לנו גדולים מבעלי התוספות, שלא מסתפקים בלחלוק על רש"י, אלא מקשים אף על התלמוד! אלא, מאחר והם מאמינים – הם יכולים להקשות את כל הקושיות. האמונה היא הבסיס לכל התקדמות.