התורה אינה מדריכה אותנו להתפעל מחפצים שבהם פסקו החיים, כמו אלו העובדים לעצים מתים, כי אם מזמינה אותנו להתפעל מעצים חיים, הדומים לעץ החיים שבגן עדן, המפיחים ברוחנו פנימה אופטימיות ואהבה לחיים. חכמי הקבלה מעירים על כך שאיל"ן בגימטרייה (91) עולה כצירוף שם הוי"ה (26) ושם אדנות (65) כאחד, כדי להורות על כך ששפע החיים הנסתר, כנגד השם שאינו נקרא, פועל בתמידות בתוך העולם הגלוי, שכנגד השם הנקרא.
בעברית מקראית, המילה אביב מציינת מצב של תבואה שהגיעה לאמצע הבשלתה. זהו בעצמו המצב של בני ישראל היוצאים ממצרים. אף הם בחצי הבשלת זהותם. קיבלו אמנם חירות, אך טרם השלימוה בקבלת תורה ובכיבוש הארץ ובניית המקדש. על כן אומר הכתוב " היום אתם יוצאים בחודש האביב" (שמות יג, ד). זהו גם אחד הזמנים של המלטת הצאן. לכן גם אלמלא יצאו אבותינו אז ממצרים היה מתאים להודות לה' על ידי הקרבת שה על ידי הרועים. ואכן כך גם נהג כבר יצחק אבינו, כשאכל משני גדיי העיזים של יעקב, אחד כנגד קרבן פסח ואחד כנגד קרבן חגיגה (פדר"א). אף ישראל הם כשה הנולד מאמו: "גוי מקרב גוי" (דברים ד, לד ועי' בספרי שם). ללמדך שלא המאורע קבע את התאריך של החג, כי אם שהמאורע התרחש בזמן הראוי לו.