דוד ארוון
מפורסם המאמר "ושכנתי בתוכם – בתוכו (במשכן) לא נאמר אלא בתוכם". משמעותו היא שעניינה של השכינה השורה במקדש הוא לשכון בליבותיהם של ישראל. כך שכל אחד מישראל הוא בעצמו מקדש, ודעת ה' שבלבו היא השכינה. על כן אמרו חז"ל "מי שיש בו דעה כאילו נבנה בית המקדש בימיו". כנגד הדעה הנבואית של האדם מצוי הארון עם הלוחות בקודש הקודשים, וכנגד המידות הטובות נתונה המנורה של הארת החכמה בדרום והשולחן של טהרת המעשים בצפון. כנגד המידה של אחדות כוחות הנפש מונח מזבח הקטורת באמצע. בחצר הפתוחה לשמים מצוי המזבח החיצון שעליו מועלים האימורים, המורה על המטרה הכוללת שיהיו כל מעשינו לשם שמים.
בעשרה מאמרות נברא העולם, עשר מכות הביא ה' על מצרים, עשרה דברות ניתנו בסיני, ועשרה ניסים נעשו לאבותינו בבית המקדש. גילוי ה' המלא מופיע תמיד במספר עשר, שהוא המציין את האחדות בדמות האות יו"ד שהיא כנקודה, ואת הריבוי המקסימלי. כך שהוא המספר המתאים לגלות את נוכחות ה' אחד בתוך הבריאה מרובת היצורים (מהר"ל מפראג דרך חיים פרק ה). העשר גם מתפרט לתרי"ג: עשר המכות מתפרטות לתרי"ג מכות (פירוש ההגדה לר"י עייאש), עשרת הדברות לתרי"ג מצוות (רמב"ן), והמשכן לתרי"ג פריטים (ר' יהושע הלר בעל חוסן יהושע). וגם האדם, שאליו הופנה הדיבור, כולל בתוכו תרי"ג חלקים, רמ"ח אברים ושס"ה גידים (זוהר). לפי זה המשכן הוא מוסד של קבע שבו חוויית ההתגלות בהר סיני ממשיכה להתקיים בקרב בני ישראל: "ונועדתי לך שם ודברתי אתך… את כל אשר אצוה אותך אל בני ישראל".
משנכנס אדר מרבים בשמחה". הלכה זו נאמרה גם על אדר ראשון, למרות שלכאורה מקור השמחה של חודש אדר הוא חג הפורים, ומה עניינה אם כן לחודש אדר ראשון? נראה שיש לחודש הזה עניין מיוחד במינו של שמחה. הרי זה החודש שאנו מוסיפים בשנה על מנת להדביק את הפער בין השנה השמשית לשנה הירחית, כלומר כדי להתאים את קצב ההיסטוריה של ישראל המונים ללבנה לזה של ההיסטוריה הכללית של אומות העולם המונים לחמה. יש בכך השתקפות של צפיית העולם העתידי המושלם, שבו תתמלא פגימתה של הלבנה, "והיה אור הלבנה כאור החמה" ותסתיים הכפרה על מיעוט הירח. שמחה זו, של התיקון השלם, גדולה היא כל כך, שלא ניתן לבטא אותה באופן ממשי על ידי חג מוגדר. כל החודש לאורה ולשמחה.