דוד ארוון
מדוע עשה אלישע את הניסים המסופרים בהפטרה, ריבוי השמן והחייאת בן השונמית? הלוא אף על פי שיש בכוחם של צדיקים ונביאים לחולל פלאות, הן על ידי תפילתם והן מכוח קדושתם, עדיין אין זה ראוי לשנות את סדרי בראשית עבור מטרה פרטית, פרנסה או רפואה של יחיד. התלמוד (שבת נג, ב) קובע ביחס למקרה דומה: "אמר רב יוסף בא וראה כמה גדול אדם זה שנעשה לו נס כזה! אמר לו אביי: אדרבה, כמה גרוע אדם זה שנשתנו סדרי בראשית בשבילו!".
נראה שכוונת נס השמן שעשה אלישע היתה להוות מחאה נגד סדרי החברה המקולקלים שאפשרו לנושים לאיים בלקיחת שני הבנים של האלמנה לעבדים, בלא פוצה פה. השכנים מוכנים להשאיל לעניה את כליהם הריקים, אבל אין מי שימלא את הכלים במזון או בכסף. במצב של ריקבון חברתי כל כך גדול, העשוי לפורר את הממלכה כולה, מודיע אלישע על ידי מעשה מרעיש, שה' דורש את טובתם של המסכנים וחורג לשם כך מחוקות הטבע, כשבני אדם אינם ממלאים את חובתם כלפיהם.
בהקשר זה ראוי להזכיר את הנאמר בבבא בתרא (י, א): "שאל טורנוסרופוס הרשע את רבי עקיבא: אם א-לוהיכם אוהב עניים הוא, מפני מה אינו מפרנסם? אמר לו: כדי שניצול אנו בהן מדינה של גיהנם". אין הכוונה שהעני משמש כלי עבור העשיר לזכות לחיי העולם הבא, כי היתה בכך אכזריות כלפי העניים, אלא כפי שביאר עמנואל לוינס שעולם שאין בו נתינה וקבלה הוא גהינם, כך שהביטוי "נינצל אנו" כולל את העשיר ואת העני כאחד.
אלישע אינו פועל כאדם פרטי, במסגרת הכפר שלו. מעשיו מכוונים תמיד כלפי המערכת השלטונית: "היש לדבר לך אל המלך או אל שר הצבא?" (מל"ב ד, יג), אומר הנביא אל השונמית. גם כשהוא מבשר לה שתיפקד מעקרותה, המטרה היא להביא לעולם את הנביא של הדור הבא, שהוא לפי חז"ל חבקוק הנביא.
לפי זה מובנת הסמיכות בין נס השמן לבין מעשה בן השונמית. בעולם שהפך לגהינם, היה מקום ליאוש שיתגבר בלב בני האדם. שמא אין לעולם תקנה? כשמגיעים למידה זו, יש לזכור שסוף הטובה לבוא לעולם, גם אם מדובר ביעד רחוק. משום כך פעל אלישע את נס החייאת בן השונמית, להורות שיש תקוה לאחריתנו, ושאפילו המוות, המהווה לפי שעה האויב הגדול ביותר לשלימות העולם, אף הוא ינוצח בבוא הזמן, בתחיית המתים.