מתומלל | ירושלים – מראת מצב האחדות של האומה בפרט והעולם בכלל – חלק ב'

עצרנו בפעם הקודמת במחלוקת בין השבטים בימי קדם שבאה לידי פתרון בימי דוד המלך ואז ירושלים אוחדה.

אנחנו מוצאים שוב בימי בית שני שירושלים נחלקה. היה הדבר כאשר החשמונאים כבשו את המקדש, טיהרו אותו ועשו את חג החנוכה. כולנו מתארים לעצמנו את השמחה העצומה, החיילים של יהודה המכבי כובשים את העיר וגם נעשה נס פך השמן בתוך ההיכל, משהו נפלא. הסביבונים מסתובבים בכל מקום. אבל צריך לשים לב שבספר המכבים יש איזו סצינה שלא מתיישבת עם זה. בזמן שיהודה חונך את המקדש ומקריב קורבנות לחנוכת המזבח, הוא מבקש מן החיילים שנמצאים איתו במקדש, לעשות לו טובה ולירות חיצים לכיוון מבצר החקרא, כדי שיפסיקו לזרוק עליו אבנים בזמן שהוא מקריב את הקורבנות.

מה זה מבצר החקרא? המבצר ההליניסטי בהר הבית שעדיין לא נכבש ומשם היו יורים על יהודה המכבי. אתם מבינים? המלך, הכהן הגדול, מקריב קורבנות ומפריעים לו היוונים. זה פשוט דבר שלא יאומן!

כמה זמן מבצר החקרא החזיק מעמד? 20 שנה. עד שהומלך שמעון אחיו של יהודה מדעת כל הקהל.

נשאלת השאלה, איך יכול להיות שהמבצר הזה החזיק מעמד. מאיפה היתה האספקה? מדובר שם על חיילים עם משפחותיהם והם צריכים אספקה מתמדת והם מוקפים בשטח שבידי היהודים. אלא שהיה הסכם הבנות עם דמטריוס, המלך הסלבקי, הבן של אנטיוכוס, שמסיבות הומניטריות יסכימו להעברת הסחורות לתוך השטח הזה שעל הר הבית. זה דבר שקשה לתפוס. בוודאי שדבר כזה בימינו לא היה קורה – שמישהו יורה עליך ואתה מספק לו אספקה. ודאי שלא יעלה על הדעת, אבל יכול להיות שבימי קדם דברים כאלה היו.

מה גרם בעצם לנפילת החקרא ואיחוד השטח? זה שהיהודים הגיעו להסכמה ביניהם על שמעון ואז נפסקה המחלוקת בין המתייוונים לחסידים. אבל אז התעוררה מחלוקת חדשה – כאשר התחלק העם לשתי קבוצות, צדוקים ופרושים. זה לא דבר של מה בכך, אלו היו צבאות שונים. המלך ינאי אלכסנדר היה צדוקי, אשתו שלומציון – פרושית, יש להם שני בנים עם שמות יפים – הורקנוס ואריסטובולוס. הורקנוס פרושי, אריסטובולוס צדוקי. כאשר מתו ינאי ואח"כ שלומציון, היתה מלחמת אחים כמובן.

איפה המלחמה הזו התרחשה? בירושלים. הרי אמרנו, כשיש מחלוקת – ירושלים מחולקת. ואריסטובולוס שהיה נצור בתוך ירושלים, שלח מכתב אל פומפיוס הרומאי, אומר לו – תשמע, יש לי בעיה, אח שלי נלחם בי. אתה יכול לבוא, אם אתה כבר באיזור? באותו זמן, הורקנוס שולח גם הוא מכתב לפומפיוס, אומר לו – תשמע, יש לי בעיות עם האח שלי, אם אתה באיזור, אתה יכול לבוא? אומר פומפיוס, אם שניכם מבקשים כל כך יפה, אני בא. מבטל את זה ואת זה והופך את יהודה לפרובינקה רומאית. כלומר, כך בוטלה העצמאות ע"י המחלוקת בתוכנו, כך ששנאת חינם שהחריבה את המקדש, זה לא פראזה.

אמנם המקדש המשיך להתקיים עד אשר מרדו ברומאים והיה המרד הגדול. הגיע אספסינוס ואחר כך טיטוס, עושים מצור על ירושלים. במשך שנתיים, הם משתעממים, מפצחים גרעינים, הם מחכים שהיהודים יסכימו להילחם איתם. מדוע? כי היהודים היו עסוקים בלהילחם בינם לבין עצמם. ירושלים היתה מחולקת כך – יוחנן מגוש חלב, אחד המפקדים, השתלט על איזור הר הבית, שמעון בר-גיורא על העיר העליונה, אלעזר בן-שמעון על העיר התחתונה, והיו יורים בליסטראות אחד על השני ושורפים את האוצרות האחד של השני והרומאים נעלבים שלא מתייחסים אליהם. כאשר היהודים שמו לב שיש גם רומאים באיזור, היה מאוחר מדי – ירושלים נפלה.

אז כנראה שזה משהו קבוע – המצב של האומה בא לידי ביטוי טופוגרפי בירושלים. אומר לנו הנביא זכריה בפרק יד' "הנה ימים באים וחולק שללך בקירבך ואספתי את כל הגויים על ירושלים למלחמה ונלכדה העיר ונשסו הבתים והנשים תשכבנה ויצא חצי העיר בגולה ויתר העם לא יכרת מן העיר". מעניין המצב הזה שמתאר זכריה. "חצי העיר בגולה ויתר העם לא יכרת מן העיר" – אני לא הייתי כותב כך. הייתי כותב חצי העיר וחצי העיר. או חצי העם וחצי העם. אבל הוא אומר חצי העיר בגולה, יתר העם לא יכרת מן העיר. הוא מתאר מצב שהעיר חצויה אבל העם נמצא באחד החצאים. מעניין שזכריה, כשהוא מספר לנו כיצד תהיה הגאולה, הוא מספר שתוצאת המלחמה הראשונה תהיה חלוקתה של העיר.

מעניין מאיפה הוא לקח את זה. טוב, הוא לקח את זה מן העיתון של תש"ח, אבל הבעיה היא שהוא חי הרבה לפני תש"ח. אז מאיפה הוא ידע שהעיר תהיה חצויה? טוב, הוא נביא. תגידו לי שבשביל זה הוא מקבל משכורת, בשביל להיות נביא והנביא יודע מה יהיה. אבל מאיפה הנבואה יודעת? פשוט מאד, הנבואה מדברת על שיבת ציון – עם שחוזר מקצוות תבל, מכל הכיוונים. ברור שעם מפוזר הוא גם מחולק בדעותיו ולכן העיר צריכה להיות מחולקת.

יש לציין שבאמת בתש"ח היו שלושה נסיונות לפרוץ את העיר העתיקה. היה נסיון מצד השער החדש, בצפון; נסיון מצד שער יפו במערב; ונסיון מצד דרום בשער ציון. מי ניסה? האצ"ל, הלח"י וההגנה. מה?! מה זה אצ"ל, לח"י והגנה? זה לא צה"ל! צה"ל כבר הוקם ועדיין, בירושלים הפיקוד היה נפרד. מה, אלה יעבדו עם אלה? יילחמו עם אלה? ירושלים לא יכולה להיבנות. חייבת להיות חצויה.

אבל בשנת תשכ"ז קרה דבר מעניין – בעקבות האימה והחשש מפלישה של כל צבאות ערב, היהודים התאחדו, וקמה ממשלת הליכוד הלאומי, ככה קראו לזה. ממשלת ליכוד לאומי הראשונה בתולדות מדינת ישראל ואז התאחדו המפלגות והקימו ממשלה משותפת. ואז נכנסו לירושלים. מובן.

מאיפה נכנסו? מצד מזרח – שער האריות. למה משם? האמת היא שזה כתוב גם בזכריה. כתוב "ויצא ה' ונלחם בגויים ההם כיום הילחמו ביום קרב ועמדו רגליו ביום ההוא…" מה זה רגליו של הקב"ה? צה"ל, נכון? כך אומר הרמב"ם במורה נבוכים שמה שכתוב "ועמדו רגליו ביום ההוא" הכוונה הסיבות שלו, זאת אומרת, אלה שפועלים מכוחו. אז הקב"ה שולח את צה"ל, את רגליו, ואומר הנביא "ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזיתים אשר על פני ירושלים מקדם". מעניין מאד. זאת אומרת שירושלים צריכה להיכבש מצד הר הזיתים, אוגוסטה ויקטוריה, אם אתם מכירים את זה, מאיפה שבאו החיילים אחרי הקרב של גבעת התחמושת, הגיעו לאוגוסטה ויקטוריה על הר הזיתים, ירדו בנחל קדרון ונכנסו בשער האריות.

זה יפה. אבל מאיפה הנביא יודע את זה? תגידו לי, בגלל שהוא נביא והוא מקבל משכורת בשביל להיות נביא. אבל אז נשאלת השאלה מאיפה הנבואה יודעת את זה, שהכיבוש יהיה מצד מזרח. עד כדי כך שזה חשוב לציין את הפרט הזה של המלחמה בתוך הנבואה.

פשוט מאד, מצד צפון בירושלים ומצד דרום ומצד מערב יש בתים, שכונות. במקומות שיש בתים ושכונות, יש אנשים. איפה שיש אנשים, יש מחלוקת. מה יש מצד מזרח? בית קברות. שם אף פעם אין ויכוחים של ועד בית ושום דבר. כולם מסתדרים יפה מאד, שטח שקט ולכן באים משם. "והנה כבוד ה' בא מרוח הקדים והארץ האירה מכבודו" אומר הנביא יחזקאל, כלומר מצד מזרח זה בא, לכן זה היה חייב להיות בצורה הזאת.

אם ככה, אנחנו מתחילים להבין מדוע במלחמת ששת הימים נכבשה ירושלים מצד מזרח ומדוע היא בכלל נכבשה. כי אז היתה אחדות.

שוב תישאל השאלה. בסדר בסדר, הבנו שמי שהיה שם זה היה עם ישראל המאוחד. הגיעו לשם באמת פלוגה של צנחנים. ויש ויכוח מעניין, שוב מחלוקת, ברדיו שודר שהם בוכים. לפני כמה שנים בטלויזיה חלק מן הצנחנים שהיו שם אמרו – לא בכינו. נשאלת השאלה מי צודק, הרדיו או הטלויזיה? ברור שמי שצודק זה הטלויזיה, הם באמת לא בכו. הם לא בכו אבל היו להם דמעות רבות בעיניים. והשאלה היא מה אני אומר כאן? פשוט מאד – מי שבכה אז, זה לא הם אלא כנסת ישראל שאותה הם יצגו, ששבה אל ירושלים ולכן היא בוכה. כלומר, מה שאמרנו – ירושלים עושה כל ישראל חברים, התכונה החברית שבתוך כל אחד ואחד באה לידי ביטוי בעל כורחו ברגע שהוא נפגש עם ירושלים.

פעם פגשתי אישה לא מאמינה שאמרה לי – אני לא יודעת מה קרה לי אבל הייתי בכותל ופתאום כשהתקרבתי ראיתי שיש לי דמעות בעיניים אתה יכול להסביר לי את זה? עד כאן דברי קודשה.

ובכן, אני לא יכול להסביר את זה אבל זוהי העובדה. ירושלים עושה את זה, היא נותנת את העוצמה, את הכח, לכולם. כפי שאמר לי תלמיד חכם אחד. הוא ראה פעם איזה יהודי שבא להפגין כדי שיפתחו את החניון בירושלים בשבת ולאחר מכן, מכיוון שהוא בא להפגין
בירושלים בשבת, הוא אמר – אם כבר אני פה, אלך להתפלל בכותל. שאל אותו אותו תלמיד חכם – מדוע אתה עושה את זה? אתה לא רואה סתירה? ענה לו – משם אני שואב את הכוח. טוב, כנראה שכולם שואבים את הכוח שלהם משם.

מה שהייתי רוצה להבין, מדוע הדבר הזה התרחש בכח' באייר? פשוט מאד. 63 שנים לפני מלחמת ששת הימים היתה משפחה בירושלים שהייתה כבר חוגגת את היום הזה. הלא היא משפחת הרב קוק. הרב קוק עלה לארץ בכח' באייר וכל שנה הוא מציין את זה ואומר – הגיע היום הגדול והנורא כח' אייר. זאת אומרת, היתה תחושה, והרב קוק ידע את השליחות שלו, לא סתם הוא בא לארץ, הוא מבין שהוא מיועד לתפקיד הסטורי ולכן בשבילו כח' באייר זה יום גדול. ולכן בחרה כנסת ישראל, בגלל הרב קוק כנראה, לכבוש את ירושלים בכח' באייר.

אבל זה עדיין לא מספק אותי, כי אז תשאל השאלה – אבל למה הרב קוק עשה את זה? למה הרב קוק עלה לארץ בכח' באייר? פשוט מאד. כבר 400 שנה לפני זה יש לנו עדויות, ר' עובדיה מברטנורא מספר שבכח' באייר באים לירושלים אלפים להילולה של שמואל הנביא. אני מבין, זה הנביא של ירושלים, הרי ירושלים היא עיר המלכות ומי שמעמיד את המלכות זה שמואל. זו עיר המקדש ומי שעושה את התוכניות של המקדש לפי הגמרא זה שמואל. לכן שמואל הנביא הוא הנביא הירושלמי בתכלית.

בסדר בסדר, אבל למה שמואל הנביא בחר להיפטר מן העולם בכח' באייר? ר' יהודה הלוי בכוזרי אומר שהנביאים בוחרים את יום מיתתם. עולים על מיתתם כמי שהולך לישון. בצלילות הדעת. אז אם כן זה לא סתם. וגם אם תאמר שר' יהודה הלוי לא צודק חלילה וחס, אז למה הקב"ה לקח את נשמתו בכח' באייר?

התשובה היא שבכח' באייר… הרי אתם יודעים ששלוש מצוות נצטוו ישראל בכניסתם לארץ – להעמיד מלך, להכרית זרעו של עמלק ולבנות את בית הבחירה. אז אמרנו מלך ובית הבחירה זה שמואל הנביא. יש עוד משהו ששמואל הנביא עשה בחיים שלו – מלחמת עמלק. שיסף את אגג. זאת אומרת שזה חלק מן המומחיות הירושלמית (להעמיד מלך, לבנות את בית הבחירה – נדמה לי שהחלק הזה חסר מההקלטה, ד.א.) וגם מלחמת עמלק.

מלחמת עמלק הראשונה מתי היתה? בכח' באייר כמובן. הרי אם תעשו חשבון, כתוב במפורש בתורה שבחמישה עשר יום לחודש השני, כלומר טו' באייר, בני ישראל הגיעו למקום הנקרא מדבר סין ואז התלוננו – אין מה לאכול. מה זה צריך להיות? אנחנו רוצים בשר, אנחנו רוצים לחם. אומר הקב"ה למשה – תגיד להם שמחר בבוקר יש מה לאכול. מה קורה בבוקר? מן. אז המן יורד בשישה עשר באייר.

בואו נעשה חשבון. הרי הם יושבים שם שבעה ימים עד השבת הראשונה. אז 22 באייר היתה השבת הראשונה בהיסטוריה ששמרו בני ישראל. כך כתוב "ויסעו בני ישראל למסעיהם על פי ה' ויחנו ברפידים". כמה מסעות יש בין מדבר סין לרפידים, לפי פרשת מסעי? שניים – אלוש ודפקה. כלומר, יוצא שבכג' הם נוסעים, חונים בכד' באלוש. בכד' נוסעים, בכה' בדפקה. בכו' הם נוסעים ומגיעים בכז' לרפידים. ומה כתוב ברפידים? "ויבוא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים ויאמר משה אל יהושע בחר לנו אנשים וצא הילחם עם עמלק מחר אנוכי ניצב ראש הגבעה ומטה האלוהים בידי". מה זה מחר? כח' באייר. "ויחלוש יהושע את עמלק ואת עמו לפי חרב". עם כן, זו היתה המלחמה הראשונה של עם ישראל בהיסטוריה בכלל, בכח' באייר, לכן המלחמה המכריעה גם כן נעשתה בכח' באייר. חיילי ישראל לא יכלו לעשות אחרת.

אלא מה? תגידו לי – אולי זה קצת יותר ארוך כל החניות האלה? לא יכול להיות. כתוב במפורש "בחודש השלישי לצאת בני ישראל מארץ מצרים ביום הזה באו מדבר סיני" כלומר בראש חודש סיוון כבר היו שם. "ויסעו מרפידים ויבואו מדבר סיני". מתי הם נסעו מרפידים? יום לפני כן, כט'. נשאר לכם רק יום אחד, כח', שהוא הזמן של המלחמה.

בסדר. הבנו. אבל למה מלחמת עמלק היתה בכח' באייר? זה מה שלא מובן. למה לא יום לפני? פשוט מאד. הרי ידוע שיש חמישים יום מפסח עד שבועות מחולקים לשבעה שבועות של ספירת העומר – כל שבוע כנגד ספירה אחרת, כפי שהיום מפורסם כבר בסידורים. שבוע ראשון – החסד. אחר כך הגבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד ומלכות. השבוע השביעי הוא השבוע של המלכות. התחלת המלכות – חסד שבמלכות, כח' באייר, שזה התחלת שיבת המלכות לישראל, לכן נכנסים אל עיר המלוכה בכח' באייר.

אז מי סידר שהיום של ירושלים יהיה בכח' באייר? זה כבר סדרי הכוכבים. הרי מדובר פה על המסלול של כדור הארץ מסביב לשמש שקובע את הדברים האלה. כלומר, ריבונו של עולם קבע מראש שכח' באייר הוא היום הראוי לשחרורה של ירושלים. כפי שאומר הנביא ישעיהו: "על הר גבוה עלי לך מבשרת ציון". מה זה הר? נוטריקון ה' אייר. "הרימי בכח…", כח', "…קולך מבשרת ירושלים". לכן לא היתה ברירה, אלא שבכח' באייר יהיה שחרור ירושלים.

אבל! למה בתשכ"ז? למה לא בתשכ"ד או בתש"ל? האמת שהדברים מפורשים בספר הזוהר. הרי כתוב בספר הזוהר שששת אלפי השנים של ההסטוריה מכוונים כנגד ימי המעשה והאלף השביעי כנגד יום השבת. אומר ספר הזוהר, אבל יש גם ערב שבת. ערב שבת
זה שמתחילים להרגיש את קדושת השבת המתקרבת כבר ביום ששי באיזה שהוא שלב. אומר הזוהר, זה היה ב"ערב" שבת. 272 (כנגד "ערב") לפני סוף האלף הששי. כלומר, אם אתם לוקחים 6,000 ומוריד 272 שזה "ערב" מה מגיע? תשכ"ח. שנאמר "התשכח אשה עולה". זאת אומרת שהעולם צריך להיכנס אל הקדושה של השבת כבר בשנת תשכ"ח, לכן אין ברירה, צריך כבר בסוף תשכ"ז לטפל בזה. התאריך היחיד שמתאים – כח' באייר תשכ"ז ולכן אז שלחו ראשי המדינה את חיילי צה"ל לשחרר את העיר העתיקה, את הר הבית וכו'. זאת אומרת, ברור שזה הולך ביחד.

אגב, שימו לב לדבר מאד מעניין, כשירושלים משתחררת, משתחררת גם כל הארץ יחד עימה. לא רק ירושלים עצמה אלא גם הארץ מתאחדת בעקבות ביטול המחלוקת. כך שבעצם יש איזה מין הכרח הסטורי שזה יהיה בתאריך שבו זה קרה.

זה עדיין לא פותר לנו את כל הבעיות. אתם זוכרים שבימי דוד, ירושלים עוד לא היתה מאוחדת ממש. אמרנו שהיה איזה יבוסי, ארוונה, שעדיין שלט שליטה כלשהי עד שדוד יכול היה להשתלט על ירושלים. כנראה שגם בירושלים (של היום, ד.א.) אני שמעתי שלא תמיד זה לגמרי מאוחד. קיבלתי קצת ידיעות, אמרו לי שיש איזה מקום בירושלים שעדיין הוא לא בדיוק בידינו. והשאלה היא למה? כנראה ששאלת האחדות עדיין לא לגמרי פתורה.

השאלה היא הכיצד. הדברים מפורשים בספר מדרש 'שוחר טוב', על ספר תהילים. שם במזמור קי"ח – "כל גויים סבבוני, בשם ה' כי אמילם. סבוני גם סבבוני בשם ה' כי אמילם. סבוני כדבורים דועכו כאש קוצים בשם ה' כי אמילם". שלושת הפסוקים האלה שונים זה מזה אבל יש להם צדדים שווים. שלושת הפסוקים מתחילים בסיבוב הגויים ומסתיימים ב"שם ה' כי אמילם". אמילם, הכוונה אשבור אותם, אפרך אותם. למה שלוש פעמים? אומר המדרש – אלו שלוש פעמים שעתיד גוג ומגוג לעלות על ירושלים. כדרך שעשה נבוכדנאצר, כדרך שעשה סנחריב. זאת אומרת שכדי לכבוש את ירושלים צריך שלוש פעמים התמודדות.

מהם שלושת המלחמות האלה ולמה צריך שלוש מלחמות?

אומר המדרש שהמלחמה הראשונה שנאמר "ונאספו אליה גויים", פסוק בזכריה, היא המלחמה כפי שמתוארת ע"י הנביא זכריה והיא מה שראינו בפרק יד' של זכריה שלעתיד לבוא "ונלכדה העיר ויצא חצי העיר בגולה ויתר העם לא יכרת מן העיר". העיר אשר בדד יושבת ובליבה חומה. והסברנו מדוע זה כך? בגלל המחלוקת הפנימית בתוך האומה.

מהי המחלוקת הפנימית העיקרית בתוך האומה? דתיים וחילוניים. בשנת תש"ח בעצם אפשר לומר שהתפיסה החילונית היא זו שניצחה. במונחים עבריים-תנ"כיים היינו אומרים – ישראל ניצח את יעקב. אבל זה נושא ללימוד בפני עצמו. יש סופר ישראלי בשם עמוס עוז שאומר – כשהייתי צעיר, היה לנו בגד שהיה גאוותנו – הדובון. למי שלא יודע, הדובון זה סוג של מעיל ישראלי מאד לא אסתטי ומאד לא נוח שמקורו בצבא והוא הגאווה הישראלית של פעם. ידענו באותם הימים, אומר עמוס עוז, שיש קבוצה אחרת בעם שהיא דווקא לא לובשת דובון אלא בגדים שחורים, והיא מבקשת בעיקר שני דברים – שלא יסעו בכבישים שלהם בשבת וגם שלא יקחו אותם לצבא. אז ידענו שהעולם מחולק לשניים והיה מאד נוח לכולם. אבל אחרי מלחמת ששת הימים, שאז צה"ל החילוני עשה מעשה תנ"כי – בעצם נתגלתה אז האחדות בין היסוד החילוני ליסוד הדתי – אומר עמוס עוז, ראיתי את המתנחלים עולים על הגבעות של השומרון עם הדובון שלי והרגשתי שגנבו לי את המדינה. זאת אומרת, האחדות כואבת לו. אבל זה גם מסביר – ברגע שהיסוד הדתי והיסוד הלאומי מתאחדים, יש אפשרות של אחדות.

וזו בעצם מלחמת ששת הימים שהיא המלחמה השניה. כך כתוב במדרש שוחר טוב שהמלחמה השניה מתקיים בה "למה רגשו גויים" מספר תהילים פרק ב'. שנאמר שם "שאל ממני ואתנה גויים נחלתך ואחוזתך אפסי ארץ". כלומר התוצאה של המלחמה היא הכיבוש מחדש של הארץ וממילא איחודה של ירושלים. אם כן, זאת המלחמה השניה לפי המדרש.

מה עם המלחמה השלישית? אומר המדרש "סבוני כדבורים דועכו כאש קוצים". מה זה דבורים? המדרש דורש – מלשון דיבורים. מלחמה בעלת אופי דיפלומטי. מנסים לחלק את ירושלים, להשתלט על ירושלים לא באמצעי מלחמה, כי כנראה האויב כבר לא יכול, אבל הוא מנסה באמצעים דיפלומטיים. הוא לא יכול בצבא או במשהו אחר ולכן הוא פועל פעולה דיפלומטית – "סבוני כדבורים".