דוד ארוון
"וְעָשָׂה הַנָּשִׂיא בַּיּוֹם הַהוּא… פַּר חַטָּאת" (יחזקאל מ"ה, כב).
הפטרת פרשת החודש מפגישה אותנו עם סדר קורבנות מיוחד במינו הנמסר בנבואתו של יחזקאל. השאלה בדבר השינויים בין דברי הנביא לבין חוקי הקרבנות שבתורה כבר עלתה בימי התנאים ונפתרה על ידי עיונו של חנניה בן חזקיה בן גרון (שבת יג, ב). אך מכיון שלא נמסרו בידינו פירושיו, נחלקו רבותינו הראשונים באופי הפתרון. אם שמדובר בהוראת שעה לשנה הראשונה של בניין הבית השלישי (רמב"ם), ואם כמתייחס לעידן שאחרי תחיית המתים, שבו מצוות בטלות, ואם כהתחדשותה של ההלכה על פי נביא (ר"י ן' בלעם).
תהיה התקפות ההלכתית של השינויים אשר תהיה, אנו נצבים בפני תמונה של עולם שונה מאוד מזה המוכר לנו. בעוד שהתורה ציוותה להקריב ביום י"ד בניסן כבש או עז עבור כל חבורת סועדים, מצוה יחזקאל להקריב קרבן אחד בלבד על ידי הנשיא בשם כל ישראל, פר ולא כבש, חטאת ולא שלמים.
כבר אין צורך להזכיר את יציאת מצרים, אחרי שכבר הופיעה גאולה גדולה ממנה, בפרט לדעת חכמים דבן זומא שאין מזכירין יציאת מצרים לימות המשיח (ברכות יב, ב).
לכן אין שוחטין את השה שהיו מצרים עובדים לו. פר החטאת, מעין פר של יום הכיפורים, בא לכפר על חטאי האומה במהלך גלותה האחרונה.
"וְשִׁבְעַת יְמֵי הֶחָג יַעֲשֶׂה עוֹלָה לַה', שִׁבְעַת פָּרִים וְשִׁבְעַת אֵילִים תְּמִימִם לַיּוֹם… וְחַטָּאת, שְׂעִיר עִזִּים לַיּוֹם: וּמִנְחָה, אֵיפָה לַפָּר וְאֵיפָה לָאַיִל יַעֲשֶׂה, וְשֶׁמֶן הִין לָאֵיפָה" (שם, כג-כד)
חג המצות, הבא לציין חירות עולמים של הגאולה האחרונה, נמשך שבעת ימים שבהם מקריבים בכל יום שבעה פרים ושבעה אילים, ולא שני פרים ואיל אחד, כבמוסף שבתורה, כי מדובר בעולם שבו אור החמה יהיה שבעתיים כאור שבעת הימים (ישעיה ל, כו). גם אין כבשים, המורים על התפתחות, וגם לא שעיר חטאת, כי כבר הסתיים התיקון. גם מידות המנחה והשמן שלימות: איפה סולת ולא עשרונים, הין שמן ולא חצי או שליש.החג הנוסף היחיד, הוא חג הסוכות שקורבנותיו שווים לשל חג המצות, והוא מציין את הנצחון במלחמת גוג ומגוג, כמבואר בזכריה (יד).
| מתוך מייל שנשלח לרשימת התפוצה של עמותת אורים – להעמקת ערכי היהדות |